חובתם של בעלי אתרי היכרויות להפעיל מנגנון סינון לתכנים באתרם : עו"ד עוז חיים | קניין רוחני | זכויות יוצרים | דיני אינטרנט

חובתם של בעלי אתרי היכרויות להפעיל מנגנון סינון לתכנים באתרם

צילום: עודד אליגון

אתרי היכרויות הינם תופעה שזוכה לפופולאריות רבה בעידן האינטרנט של ימנו. אך השאלה המתבקשת היא האם לצד היתרונות שאתרים אלה מציעים, נושאים אתרים אלה באחריות במקרה של פגיעה במשתמשי האתר ובחובה לסנן ולברור את המשתמשים, על מנת שהמבקרים בו לא יפגעו. בפרשה שלפנינו תשובה חד משמעית לשאלה זו.

תחילתה של הפרשה בבית משפט לתביעות קטנות, דרכה למחוזי ואילו סופה בבית המשפט העליון.

באחד מאתרי היכרויות באינטרנט התפרסמה מודעה כוזבת בשמו של התובע,  בזו הלשון: "מחפש קטינות להיכרות משעשעת", "מציע שירותי מין לנשים תמורת תשלום, לנערות בחינם". התובע ההמום פנה לבעל האתר על מנת שהפרטים המבזים שייוחסו לשמו יורדו במיידית, ואכן בעל האתר מיהר להסירם.

התובע, ששמו הטוב נפגע, לא הסתפק בהסרת הפרטים, ואף הגיש תביעה בבימ"ש לתביעות קטנות בגין רשלנות ניהול האתר, שנמנע מלערוך ביקורת או סינון של התכנים שבו. בית המשפט אמנם קבע כי האתר התרשל בסינון התכנים שמועלים אליו, אך קבע שיעור פיצויים נמוך בסך 400 ₪. התובע, אשר התרעם על הסכום הנמוך שנפסק לו, ערער לבימ"ש המחוזי, אשר קיבל את ערעורו אך העלה את סכום הפיצוי ל- 2,500 ₪ בלבד.

התובע, אשר הרגיש כי גובה הפיצוי כלל לא משקף את חומרת הפגיעה ואת העוול שנגרם לו, לא קפא על שמריו והחליט להביא את הפרשה לפתחו של בית המשפט העליון. בעל האתר התנצל על עוגמת הנפש, אך טען שלפנינו מקרה שכיח, וכי אין זה הגיוני שיישא באחריות על יצרם הרע של הגולשים באתר. בנוסף טען כי סינון שכזה יפגע בחופש הביטוי ובפרט בפרנסתם של בעלי אתרים מסוג זה.

בימ"ש העליון ציין כי העובדה שלא ניתן לחשוף את שמו של בעל ההודעה הכוזבת (כפי שנקבע בעניין רמי מור) אין בה כדי להסיר אחריות מבעלי אתרים כלפיי מבקריו. לתשומת לב העלי אתרי היכריות, בימ"ש הדגיש כי מודעות בעלות אופי מיני פלילי כלפיי קטינים דורש יחס סינוני מיוחד, הן בשל הפגיעה בקטינים שעלולים להיענות להן, והן בשל הפגיעה בשמו הטוב של האדם שההודעות פורסמו בשמו.

אדרבא, הוסיף בימ"ש כי סינון ובקרה על תכנים באתרי ההיכרות אינם מעמסה כלכלית, שכן אין כל צורך במאמץ מתוחכם או טכנולוגיה מתקדמת לשם כך.

בסופו של יום קבע בית המשפט העליון כי יש בפרסום ההודעה משום פגיעה קשה מאד בשמו הטוב של התובע, אף אם הוסרה תוך זמן קצר. אומנם דינו של בעל האתר אינו זהה לשל האדם שפרסם את המידע הפוגע,  אולם למען ההרתעה של מפעילי אתרים ולמען נקיטת אמצעי זהירות הולמים- יוכפל הפיצוי לכדי גובה של 5,000 ₪.

בשולי הדברים יוער כי על אף קביעתו החשובה של בית המשפט העליון בעניין זה, ספק אם יש בסכום זה כדי להוות הרתעה של ממש. יחד עם זאת, פסק דין זה בהחלט נותן פתח לערכאות נמוכות יותר להעניק פיצויים נגד בעלי אתרים אשר לא יפעילו מנגנוני סינון תוכן, בכל הקשור לעניינים שיש בהם כדי להגן על הציבור ובמיוחד על קטינים ומכרסם ב"חסינות" היחסית שנהנו בעלי האתרים.

רע"א 1700/10 אבי רועי דוביצקי נגד ליאב שפירא

לחזרה לעמוד דיני אינטרנט