צור קשר
מלא/י את הטופס
ונחזור אליך בהקדם האפשרי
צילום: עוז חיים
מטרתה העיקרית של עוולת גניבת העין הינה להגן על המוניטין המסחרי ועל שמו הטוב של עסק או מוצר אחד מפני פגיעה בו, או ניצולו באופן בלתי הוגן על ידי עסק אחר, תוך שהוא מטעה את הציבור לחשוב כי שהמוצרים או השירותים שהוא נותן הינם בעצם שירותים או מוצרים שיש להן קשר לעסק אחר.
הפיתוי הוא רב. חברות משקיעות סכומי עתק במיתוג ובהחדרת מוצריהם לשוק. חלקן נהנות ממוניטין שנבנה במשך שנים בעמל רב. מה קל יותר מאשר להיבנות על המוניטין של עסק אחר ובכך אף לקצר את הדרך הארוכה אל תודעת הקונים וחשוב מכך, אל ארנקיהם?
במקרים רבים מוגנים שמות חברות ומותגים בסימני מסחר. אך באותם הפעמים כי לא נרשם סימן מסחר, יוכל מי שנפגע לתבוע בהתאם לעוולת גניבת העין האמורה.
יש להבהיר- חיקוי כשלעצמו, שאין בו פגיעה במוניטין, אינו מהווה עוולה. על התובע בגין עוולה זו להרים נטל לא פשוט בטרם יוכל לקבל פיצוי או סעד אחר מבית המשפט. ראשית עליו להוכיח כי עסקו אכן רכש מוניטין בעסקו או במוצריו, כך שהציבור מזהה את המוצר הספציפי עם המקור שלו. ושנית עליו להראות כי המפר עושה שימוש במוניטין שלו לטובת עסקו (להבדיל ממטרה פרטית) וכי יש חשש שהציבור יוטעה להאמין כי המוצר המפר מיוצר על ידי בעל המוניטין.
אם תובע יוכיח שאכן בוצעה הפרה של העוולה ועינו של הציבור הוטעתה, הוא זכאי לפיצויים ללא הצורך להוכיח נזק בסך של עד 100,000 ₪. אם יצליח להוכיח את נזקו, יהיה כמובן התובע זכאי לסכום אותו הצליח להוכיח. כמו כן, בית המשפט יכול להטיל על המפר צו מניעה או כל צו אחר על מנת להפסיק את הפעילות המפרה.
