מה גובה הפיצוי שנפסק בגין הפרת זכויות יוצרים?

בתקופת החוק הקודם הורתה פקודת זכות יוצרים (שהיתה החוק התקף) כי יוצר אשר הופרו זכויות היוצרים שלו, זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בגובה שבין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪. כך, נקבע לו סכום מינימום וסכום מקסימום שממנו בית המשפט בדרך כלל לא נהג לסטות.

החוק משנת 2008 שינה הסדר זה, כאשר תקרת הפיצוי בגין כל הפרה הועלתה לגובה של 100,000 ₪ בגין כל הפרה אך סכום המינימום שהיה נהוג עד כה הוסר ונקבע על אפס. כך, שכפועל יוצא מכך קיבל בית המשפט סמכות לפסוק איזה סכום שיראה לנכון, על פי פרמטרים שונים שהתווה המחוקק כגון משך ההפרה, עוצמתה, הרווח שזקף המפר בגינה ועוד.

על אף הרחבת שיקול הדעת של בית המשפט, ועל אף שסכומי התביעה (וכך גם האגרה שעל התובע לשלם) גדלו באופן משמעותי, ניכר תחילה כי בתי המשפט העדיפו לראות בפיצוי המסורתי שהיה נהוג לפי הדין הקודם כאמת מידה והמשיכו לפסוק פיצויים בשיעור דומה של בין 10,000 ל- 20,000 ₪ להפרה, למרות שבאופן פוטנציאלי יכלו לפסוק אחרת.

ככל וחלפו השנים והצטברו המקרים, כך החלו בתי המשפט לפרוץ את גבולות שיעור הפיצוי שהיה נהוג והחלו לפסוק סכומים משמעותיים כאשר הם סבורים כי זהו מקרה המצדיק זאת, וכן סכומים זניחים של אלפי שקלים בודדים במקרים אחרים.

כך למשל, פסק בית משפט השלום בתל אביב במקרה אחד פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 30,000 ₪ בגין העתקת מאמר מאתר אחד לאתר אחר (גל מור נגד חן אזולאי). בקובעו כך, התחשב בית המשפט בשני פרמטרים עיקריים. האחד הוא כי שכתיבת מאמרים היא עיקר פרנסתו של התובע והשני, הוא התנהלותו של הנתבע והעובדה כי הוא מפר זכויות של אחרים כדבר שבשגרה. במקרה נוסף, פסק בית המשפט סך כולל של 51,400 ש"ח לעמותה שעשתה שימוש בתמונה אחת במסגרת אתר האינטירנט שלה (פלאש 90 נ' עמותת שופר).

מן הצד האחר, קיימות פסיקות אשר העניקו פיצויים נמוכים עד זניחים, זאת למרות שנקבע כי הופרו זכויות יוצרים. כך למשל במקרה אחד, נפסקו 2,000 ש"ח בלבד על הפרה של 42 צילומים של נכסים (אלון נ’ רוז הפקות אירועים א.ת. בע”מ). 

יש לזכור כי הגדלת שיעור הפיצויים בחוק החדש נועדה לצורך מקרים בהם נדמה לבית המשפט כי הנסיבות מחייבות הטלת פיצוי משמעותי על מפר. מצד שני, הצבת טווח כה גדול הביאה עימה חוסר וודאות באשר לסכום לו זכאי בעל זכויות שיצירתו הופרה, ונוטע במקרים רבים תקוות שווא לקבלת סכומים גדולים יותר- דבר המהווה פעמים רבות תמריץ שלילי להגיע לפשרה שתמנע התדיינות שיפוטית ארוכה.

נקודה מעניינת שיש לזכור בהקשר זה היא העובדה שהחוק הקיים מכיר במצב בו מספר הפרות שנעשות באותו הקשר עלולות להחשב לעיתים כ"מסכת אחת של מעשים" ולהחשב כהפרה אחת בלבד. ייתכן ובמקרים אלה ירגישו בתי המשפט נוח יותר להעניק פיצוי משמעותי יותר- ובצדק.